הוך ואח' נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

פסק דין

תובענה זו תחילתה בבקשה לקביעת פיצויי הפקעה ופיצויים בגין המחוברים עקב הפקעה שבוצעה במקרקעי המבקשים בחלקות 145 ו-146 בגוש 3516, אשר ערב ההפקעה היה עליהן פרדס.

המקרקעין הופקעו על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, ודבר ההפקעה פורסם ביום 22.6.95.

בעניין הפגיעה במותר החלקה פוצו המבקשים במסגרת תביעה על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, וכמו כן שולמו להם פיצויים שאינם שנויים במחלוקת בסך 59,782 ₪ נכון ליום 6.12.98.

הצדדים היו חלוקים גם בשאלה האם יש לשלם פיצויים מהמטר הראשון משמע אם יש להפחית 25% בנסיבות העניין ואם לאו.

המשיבה טענה כי פיצויי הפקעה שהגיעו למבקשים שולמו להם במלואם עם ביצוע ההפקעה ותפיסת המקרקעין, ולכן אינם זכאים לכל תשלום נוסף.

במהלך הדיונים שהתקיימו לפני הוסכם בין הצדדים כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט לקביעת שווי הקרקע במועד ההפקעה וכן יקבע את שווים של העצים שנעקרו עקב ההפקעה.

בעקבות הסכמה זו מונתה השמאית נחמה בוגין שפסקה בשאלות שבמחלוקת ובעקבות פסיקתה, הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של החלטה ביום 19.2.13 לפיה אימצו הצדדים את חוות דעת של השמאית מטעם בית המשפט וסוכם כי:

א.עבור 5.843 דונם תשלם המשיבה למבקשים 96,409 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 22.6.95.

ב.עבור העצים שנעקרו תשלם המשיבה למבקשים 86,360 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 6.12.98.

ג.עבור הנזקים שנגרמו לעצי הפרדס הנותרים, עקב מניעת הגישה ויתרת הפרדס שלא הופקעה, סך של 71,094 ₪ צמוד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.12.98.

מהסכומים הנ"ל סוכם כי יש לקזז את הסכומים ששולמו כפיצוי שאינו שנוי במחלוקת (59,784 ₪ הנ"ל וכן סך של 80,813 ₪ ששולמו כאמור על פי תביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק התו"ב).

הלכה למעשה, בעקבות הסדרים אלו המחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה איפה, אך ורק בשאלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בהתאם להסכמה דיונית טענו הצדדים לפני היום בשאלות אלו.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי המבקשים זכאים להחזר ההוצאות ולשכר טרחת עורך דין כפי שיפורט בהמשך.

בטרם אכריע בשאלות שנותרו במחלוקת בתובענה דנא, מן הראוי להאיר כי כבר לא אחת, נתתי דעתי, כי הפקעה היא אומנם כורח המציאות, אך יש לעשות הכל במסגרת החוק, על מנת שזכויות הנפקע לא תפגענה ככל האפשר ובהתאם לכך יש להשיב לו, את גם את ההוצאות שהוציא או שיוציא בפועל עקב ההפקעה, תוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו, ביישום עיקרון זה (ראה למשל פסק דיני בעניין ה"פ (מרכז) 7630-06-08 יהושע ורבקה סלע נ' מע"צ (פורסם בנבו) 11.5.10).

בקשר לשאלת זכאות המבקשים בשכר טרחת עורך דין ושיעורו:

בהתאם לתקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נקבע כי: "בתיתו צו להוצאות בקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם בין השאר בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון ויהיה רשאי להתחשב גם בדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון".

בהתאם לפסיקה הדרך הנכונה לקביעת הסכום ממנו נגזר שכר טרחת עורך הדין הינו כאמור, הפער שבין הסכום שבמחלוקת לבין הסכום שנפסק ומעל עקרונות אלו, קיים העיקרון לפיו בית המשפט מכבד בדרך כלל את ההתחייבות לתשלום שכר טרחת עורך דין כפי שהסכימו הצדדים - כדי שאלו לא ימצאו בחסרון כיס, אך זאת בכפוף לכך שהסכמות אלו ימצאו סבירות ומתיישבות עם היקפו של התיק ומורכבותו.

בתיק זה שהתברר לפני, שני הצדדים התנהלו בדרך הוגנת ועניינית ובעקבות כך הביאו לתוצאה הגיונית וצודקת בסופו של יום, לשני הצדדים.

כפי שקבעתי כבר בפסקי דין אחרים, הדין בדיני הפקעות, כאשר בתי המשפט פוסקים שכר טרחת עורך דין, הינו במקרים הרגילים בין 12% ל-15% + מע"מ, מהסכום שקבל הנפקע בפועל.